Der Ketzer Von Soana by Gerhart Hauptmann

Der Ketzer Von Soana Reviews

• 
  rina.reads

  I couldn't help but be reminded of Claude Frollo in an alternate universe 😂😂
• 
  Max

  Worum es geht: Der Jungpriester Francesco fühlt zum ersten Mal den Geißelgürtel der Liebe, der sich ums Herz schlingt.
  
  Substrat meiner Jungmannlektüre, die durch elterlichen und großelterlichen Buch-Schrank geleitet war und oft bestand aus: Jungmänner müssen Welt entdecken durch... (Achtung: Fremdwörter) dichotomische Welterfahrungen, z.B. ein Priesterjungmann steht zwischen Gottesachtung und teuflischem Sexverlangen (Besitzer des kleinen Latinums und Nietzscheaner sagen: Dionysos gegen Apoll), dabei ist die Erzählweise solipsistisch, man steckt also tief in den Gedanken des Jungmanns, deren Fülle und Inbrunst als Beleg des individuellen Erlebens herhalten müssen, und die Sprache ist überladen (Adjektive, Wiederholungen, Hochwertsubstantive etc) sowie allegorisch exhibitionistisch: Der Jungmann als Gott, Gottesleugner, Künstler, Genie, Bumskopf, Vorbild und Zerstörer.
  Was mich also an Hauptmann Erzählung stört, ist vor allem die Konvention, die knospende Sexualität eines jungen Mannes als Kampf des Bösen gegen das Gute darzustellen und diesen ollen Karamelllutscher auch sprachlich konventionell anzuhauchen. Das ist Standardware der männlichen Literatur um 1900.
  
  Gäbe es die wunderschönen Naturbeschreibungen rund um den Monte Generoso sowie manch fein rauschende Dorf-Atmosphäre im Tessin 1910 nicht, es bekäme 4 Punkte. So 5. Als längere Reisebeschreibung wäre es ein Träumchen, Land und Leute beschreiben kann Hauptmann. Auch der Firlefanz zu Beginn (Rahmenhandlung, Zeugengespräch) ist nett.
• 
  Liedzeit Liedzeit

  A novella by one of Germany’s nobel laureates. Who these days is known, if at all, for his plays.
  
  But he was a master of prose. The real story is embedded in frame stories as is required by the form. A young, good looking, devoted and successful priest (even the men come back to church) somewhere in Italy gets a visit from a strange man. The man is a pariah. He lives together with his sister. They have no less than seven children. Although the sister denies it. She says, knowing she will not be believed, that Swiss tourists where in fact fathers of her children.
  
  And now the children should get some religious education. And our priest falls in love with one of the girls.
  
  It does not really matter what happens now. Because it is the writing that counts. And this is excellent. It is all a matter of trust. Can you trust the author? You can trust Hauptmann!
• 
  Thomas

  a book where an effete zealous priest goes to the mountains and becomes a heretic pagan because he's in love with a hot teen sounds cool in theory, but this just isn't that great.
• 
  Φερειπείν

  Έχοντας περάσει αρκετός καιρός από την πρώτη ανάγνωση του αιρετικού, αυτό που θυμάμαι έντονα είναι κατεξοχήν η ιστορία. Η ιστορία αυτή καθαυτή. Ο Γκέρχαρντ απομονώνει από το υπόλοιπο συγγραφικό πλαίσιο την πλοκή, την τροφοδοτεί με μια εντασιογόνο κοσμητική υπερτροφία, αποκλείοντας τους "νεκρούς χρόνους" της ανάγνωσης που συναντάει κανείς σε κάθε σχεδόν δημιουργία. Ολόκληρο το βιβλίο μοιάζει δραματοποιημένο, ακόμα και στις ισχνές του λεπτομέρειες. Για την ακρίβεια είναι αποστερημένο από λεπτομέρειες. Ξεχειλίζει από "πρόωρη" σημαντικότητα που απλώς κρεσεντάρει λίγο πριν την ολοκλήρωση. Το ενδιαφέρον μετατίθεται συνεχώς πιο πέρα, ενώ την ίδια στιγμή αυτό που κάθε φορά αποτελεί το "αναγνωστικό παρόν" συγκεντρώνει τόση υπεροχή που δεν βλέπεις την ώρα να πας παρακάτω χωρίς να εγκαταλείψεις το σημείο που βρίσκεσαι. Τόσο μοναδικό, δυνατό, υπέροχο που σε οδηγεί σε μια διπολική πρόσληψη του υλικού του. Υλικό που το δουλεύεις μέσα σου σ' όλα τα επίπεδα, με πνεύμα και αισθήσεις.
  📖📖📖
  Ο λόγος του δυνατός, λυρικός όπου χρειάζεται, χαϊδεμένος και κομψός, πρωτόλειος σε σημεία υπό την έννοια του συγκινησιακά ορμητικού, του ενστικτώδους που εξαιτίας της ποιότητάς του γίνεται έντονα ψυχογραφικός, υποβάλλει τις λέξεις υποσυνειδησιακά με έναν εντεινόμενο ηδονισμό. Στα ελληνικά κυκλοφορούσε από τις εκδόσεις παρατηρητής που δυστυχώς δεν υπάρχουν πια.
• 
  Czarny Pies

  Le mécréant de Soana (Der Ketzer von Soana) est un petit bijou qui combine brilliament les éléments du romanisme de la première moitié du dix-neuvième siècle avec l 'ethnographie et le symbolisme de la fin-de-siècle. Le roman commence comme une conte de Ludwig Tiech. Francesco un jeune prêtre arrivé dans une paroisse alpestre où les paysages sont sublimes comme ceux des tableaux de Caspar David Friedrich. On comprend dès le début que fâce à une nature si impressionante, la foi du protagoniste va s'envoler.
  
  Le titre francais est très trompeur. "Ketzer" veut dire hérétique. Le protagoniste ne devient pas un athée. Plutôt il découvre que le Dieu suprême est Éros. Il tombe amoureux d'une jeune bacchante sortie du "Rameau d'or" de Sir James George Frazer . Après quelques hésitations, il devient son amant et abandonne sa cure.
  
  Il faut vraiment vouloir rentrer dans le jeu d'Hauptmann car son idée est absurde et son prose est tout-à-fait extravagante. Il décrit le premier coït des jeune amants en ces termes: "Des choeurs d'anges jubilaient dans le ciel sans bornes; des harmonies descendaient du ciel en tempêtes, et les cloches, des cloches, des volées de cloches, des cloches nuptiales, petites et grandes, graves et claires, puissantes et frêles, répandaient une solennité écrasante et bienheureuse dans l'espace infini." (p. 163)
  
  Il y a des moments où le lecteur ne peut s'empêcher de rire. Néanmoins , Le mécréant de Soana est un exemple glorieux de l'art symboliste-décadent.
• 
  Eva

  En liten pärla på 186 sidor, utgiven 1918. Min favorit bland de verk jag läst av Hauptmann. Man har sagt att hans styrka ligger i miljöskildringar och denna roman är helt visst en lovsång till naturen och bergen i de italienska alperna. Men den är så mycket mer. Via en prästs vånda inför kärleken, hyllar romanen - via naturen - kärleken och livet. Och kvinnan blir symbol för livet.
  
  Efter sekelskiftets estetiserande skönhetslängtan svänger pendeln åter bort från all hämmande förkonstling, mot drömmen om den fria naturliga människan som vågar bejaka sin djuriska natur. Romanen problematiserar borgerlighet och kristendom som missledande, men inte genom att agitera, utan genom att lovsjunga landskapet och kvinnan.
• 
  Searchingthemeaningoflife Greece

  [...]Γιατί η παράγουσα δύναμη είναι η κυριαρχούσα δύναμη, η παράγουσα δύναμη είναι η δημιουργική δύναμη, παράγω και δημιουργώ είναι το ίδιο. Σαφέστατα, η λατρεία της δύναμης αυτής δεν έχει σχέση με τις ψυχρές φλυαρίες των καλόγερων και των καλογριών.
  
  - «Γιατί να σας το κρύβω», είπε βοσκός, "ότι κατάγομαι από καλή οικογένεια, και οτι έχω απολαύσει μια νιότη γεμάτη περιπέτειες και έχω μορφωθεί κ��λά. Θα θέλετε σίγουρα να μάθετε πως εγω από αφύσικος άνθρωπος έγινα λάτρης της φύσης, από αιχμάλωτος έγινα ελεύθερος, από κατεστραμμένος και στρυφνός έγινα ευτυχισμένος και ικανοποιημένος; 'Η πώς εγώ ο ίδιος απέκλεισα τον εαυτό μου από την αστική κοινωνία και τη χριστιανοσύνη;"'Γέλασε δυνατά. [...]
• 
  Pascale

  Young priest discovers the Joys of Sex. Not only is the subject less likely to titillate/horrify/enthuse today's reader depending on his/her persuasion, but the style is self-parodic in the extreme. How are you supposed to respond to a sentence like: "a fragrant smoke, carried by the fresh mountain air, ascended into his nostrils"? Hauptmann was largely self-taught, and I guess it shows in the overwrought style he felt obliged to drape over his extremely simple tale of love and lust making a new - and better - man out of a rather stuck-up priest.
• 
  sabisteb aka callisto

  Priester verliebt sich in Minderjährige.
  
  Als der Autor dieser Geschichte Sommerurlaub im Tessin macht, begegnet er einem seltsamen Hirten. Dieser Hirte namens Ludovico ist gebildet, trägt Brille und wird von allen nur „Der Ketzer von Soana“ genannt. Von Neugierde getrieben setzt der Autor alles daran das Vertrauen des Hirten zu erringen, bis dieser ihm eine seltsame Geschichte erzählt.
  Der Hirte erzählt von einem Jungen Priester namens Raffaele Francesco. Dieser junge Priester wolle Zeit seines Lebens nie etwas anderes sein, als ein Diener Gottes. Geboren in Ligornetto erhält er die Gemeinde Soana als zugewiesen. Die Bewohner sind von seiner Frömmigkeit hingerissen, die Frauen himmeln ihn an und er nimmt seine Berufung sehr ernst. So gibt es in seinem Bezirk eine Familie, die von allen verstoßen wurde, Bruder und Schwester Scarabote in Erbsünde vereint zeugten mehrere Nachkommen der Blutschande. Diese Begegnung verändert das Leben des Priesters schlagartig, er, der ein Leben der Keuschheit geführt, der nur für Gott gelebt hatte, erfährt das Wunder der Liebe auf den ersten Blick. Agata ist erst 15.
  
  Wow, bisher waren beine Erfahrungen mit Gerhart Hauptmann durchwachsen bis gesetzt. Das Buch ist ein ganz anderes Kaliber. Hier geht es um einen Priester, der sich zum ersten Mal in seinem Leben verliebt. Unerfahren in diesen Dingen, die man normalerweise als Teenager hinter sich bringt, weiß er zunächst nicht, wie ihm geschieht. Er glaubt sich von Dämonen versucht, er hat erotische Träume (von Priesterinnen, die es mit Priestern in heiligen Grotten treiben „herzerstarrende Schmerzensschreie der Priesterinnen übertonen, die an den Qualen der Lust dahinstarben“), er kasteit sich, erbeichtet und findet doch keine Ruhe. Die Darstellungen der weiblichen Nacktheit beginnen ihn zu verlocken, seine ersten Erfahrungen macht er, als er Skulpturen seines verstorbenen Onkels, der Bildhauer war, heimlich berührt, und zwar an unschicklichen Stellen wie unter der Brust.
  Das Buch ist eine einzige Selbstzerfleischung des von der ersten Liebe geplagten jungen Priesters und voller sexueller Anspielungen. Nach der ersten Begegnung mit Agata macht er ein Päuschen, um sich zu erholen und wird von einem Bock angegangen, während dessen Ziege das Brevier vertilgt. Symbolisch ist hier schon alles vorweggenommen, was noch kommen wird.
  Hauptmann spielt mit Anzüglichkeiten, deutet aber immer nur an, wird nie direkt und hält dennoch das ganze Buch über eine erotische Spannung. Teils sind es nur wenige Worte wie „die feuchte Röte der Lippen in der Glut des Granatapfels“, und „ihre Augen eine gewisse feuchte, überdrängende Zärtlichkeit.“ Die Bettszene ist sehr, sehr dezent und regt die Fantasie mehr an, als es Shades of grey je könnte „Mitten im überirdischen Rausch des Genusses empfand der Jüngling mit stechendem Schmerz die Vergänglichkeit, im Genuß des Besitzes die Qual des Verlustes […] Aber das alles war mehr, als Genuß, vielmehr etwas, was auszudrücken Menschliche Sprache nicht hinreichend ist. “
  Und dann, im nächsten Abschnitt, nach den höchsten Wonnen, „Francesco las pünktlich am Morgen die Frühmesse.“ Wenn das mal kein Witz, keine Ironie und keine Kritik an den ach so keuschen Priestern ist. Bissig, aber nie direkt geht Hauptman hart mit den katholischen Priestern, die die Natur und die Liebe verleugnen ins Gericht.
  Hart an der Grenze zu gehobener erotischer Literatur, das hätte ich Hauptmann wirklich nicht zugetraut.
  
• 
  Siv30

  האופטמן קיבל את פרס נובל לספרות בשנת 1912. הוא נחשב לאחד מגדולי הסופרים הגרמניים, ובאופן מוזר נעדר כמעט מהנוף התרבותי הישראלי.
  
  לא אחת זה קורה, שאף אחד לא מרים את הכפפה התרגומית, להביא לקורא הישראלי מיצירות המופת העולמיות. לכן שמחתי שדוריס לנסינג, היא זוכת פרס נובל 2007, כך לפחות יש סיכוי שהיצירות שלה יתורגמו ויודפסו מחדש.
  
  "הכופר מסוואנה", סיפורו של הכומר פרנצ`סקו שהולך שבי אחר ליבו וכופר בדת בגלל האביב.
  
  אולי לא בדיוק בגלל האביב, כמו בגלל האהבה לבת הרועים, שהחלה באביב.
  
  "מלמעלה מן המקום שבו נעלמה הנערה, שמע פרנצ`סקו כל העת זימרה מתוקה שהתערבבה במילים כבושות ובצעקות הבודדות שהשמיעה האשה; והנעימה - לרגעים לוחשת חרישית לרגעים מתגברת בעוז, ונפשו שורה בקסמה יותר מאשר בהתפרצות הזעם של האשה המסואבת. גל שטף אותו, ואתו חרדה שכמוה לא חש מעולם." (32)
  
  כבר בקטע הקצר הזה ניתן לראות את התנגשות היסודות הדיוניסי והאפולוני. חגיגת החיים החושנית למול הגבולות הנוקשים המתווים את המותר והאסור, שתוביל לאובדנו של הכומר.
  
  או אולי תחייתו?
  
  קיים מתח מתמיד וחסר פתרון בין הבחירות שלנו ותוצאותיהן.
  
  אי אפשר שלא לתהות, אולי הויתור על היסוד האפולוני בחיינו מוביל לתחייתנו? דווקא שבירת מסגרות והתמכרות לגופני, החושני, התענוג שאינו נחנק בתוך הגבולות החדים הוא זה שמציל אותנו מעצמנו.
  
  "באותו הרגע התממשה התמונה שטיפח פרנצ`סקו בליבו מתוך התחדשות ותיקון מושלם, גורלי. הוא ראה לפניו פני מדונה ילדותיים ותמימים שחינם המבלבל שזור בנוקשות שקטה וכואבת. האדמומיות החזקה משהו של הלחיים נחה על עור לבן, לא שחום, שמתוכו הזהיר אודם שפתותיה הלח בלהט הרימון. כל תו במנגינת הראש הילדותי הזה היה מתוק ומריר, נוגה ובד - בבד עליז." (62)
  
  וכך מתוארת המטהמורפוזה של הנערה מדמות דתית לדמות אישה בשלה, ראויה לאהבה, ללהט ולתשוקה.
  
  תיאור שגרם לי להרהר בכובד ראש בעובדה שבכל אהבה יש מן המטהמורפוזה ומעבר מדבקות כמעט דתית לדבקות כמעט גופנית. טשטוש גבולות מבלבל.
  
  ובכלל לרגע נראה לי שאני טועה בפרשנות שלי, וכל אמונה דתית באלוהים, משמעותה דבקות ביסוד הדיוניסי.
  
  אהבה בכל ליבך וגופך של הדמות הרוחנית עד אובדן גבולות, עד הויתור על הרצונות והצרכים של האני.
  
  גרהארט האופטמן יצר מארג מופתי המתאר לפרטי פרטים את התחושות, המחשבות, הרגשות של הכומר. בשפה עשירה בעלת רבדים רבים, הוא יוצר בלבול אצל הקורא, את אותו הבילבול שחשה הדמות הראשית בין האהבה השמימית לאהבה הארצית.
  
  לצערי, גם האהבה של הכומר הופכת מהר מאוד למשהו מאוד פיזי. כואב, לוחץ דורש שיחרור. מהלך שגרם לי לחוסר הזדהות טוטאלית עם הכומר והרגשות שמניעים אותו.
  
  
  "הכופר מסואנה," גרהארט האופטמן
  הוצאת כרמל, 2003, 119 עמ`
  תרגום ואחרית דבר רחל בר-חיים
• 
  Edgar

  Eine seiner bekanntesten Novellen ist diese aus den 1910ern, mithin aus der Mitte von Hauptmanns Schaffen, stammende Erzählung vom Umgang der "guten Christenmenschen" des Tessiner Dorfes Soana mit einer armen Hirtenfamilie Scarabota, die im Ruf des Inzest zwischen Schwester und Bruder steht. Wie Tiere werden diese und ihre Kinder aus dem Dorf gejagt, wann immer man ihrer gewahr wird, und an der Teilnahme an Messe oder Schule mit geworfenen Steinen gehindert.
  
  Der im Rufe der Heiligkeit stehende junge Pfarrer Francesco wird vom Vater gebeten, sich der Kinder anzunehmen, besucht die Familie auf der Alm, ist schockiert und versucht das Ganze professionell zu regeln. Doch dann verliebt er sich in die 15-jâhrige schöne Tochter...
  
  Die allgegenwärtige und tödliche Heuchelei der angeblichen Christenmenschen wird in Romanen und Erzählungen immer mal wieder thematisiert, ob in Frischs „Andorra” oder Kazantzakis' „Alexis Sorbas”, um nur zwei Beispiele zu geben von denen, die ich gelesen habe. Hier bearbeitet Gerhart Hauptmann das Thema in einer kleineren Form, was dem Drama deutlich den Raum nimmt. Von der Geschichte her, wäre Soana ansonsten ebenbürtig.
• 
  La Strada

  Aus heutiger Sicht liest man die Erzählung möglicherweise als leidenschaftliches Plädoyer für die Abschaffung des Zölibats in der katholischen Kirche. Auf jeden Fall ist es eine spannende Erzählung über den Widerstreit von Enthaltsamkeit und Frömmigkeit einerseits und Leidenschaft und körperlicher Liebe andererseits, vom Dorfleben mit Regeln und Konventionen einerseits und Leben in der Natur ohne Konventionen andererseits, von Mann und Frau bzw. Adam und Eva. Verstörend ist, dass das Objekt der Begierde ein minderjähriges Mädchen ist.